אני מודה, אני מתרגשת בקלות. ומאז שעברנו לפה היו הזדמנויות שונות להתרגש, בעיקר מבני אדם שסובבים אותי. לוד קצת השיבה לי את האמונה באדם ובכוח שלנו ביחד כחברה. לא רק כדי לעשות מעשים גדולים אלא דווקא בדברים הקטנים והיומיומיים ובחיים הפשוטים שאנחנו יוצרים פה ביחד.

12299119_10207848953045574_2494800573453995351_n (1)

אז אני רוצה לספר לכם על כמה מההתרגשויות שהיו לי מאז שעברנו לפה, שקשורות לנושא שאני אמורה לדבר עליו – קהילה וחיים בקהילה.

קהילה בשבילי זה שמישהו שפגשת לפני שבועיים קם באמצע הלילה כדי להקפיץ אותך לטיסה בנתב"ג.

קהילה בשבילי זה שאנשים שאתה מכיר 3 חודשים זוכרים להוציא לך את הבננות מהקינוח כי אתה לא אוהב.

קהילה בשבילי זה שאתה סוחב ספה ברחוב ו-5 אנשים שאתה לא מכיר עוצרים את חייהם ובאים לעזור לך.

קהילה בשבילי זה שבסמסטר אחד הצלחתי להכיר כמעט את כל מי שלומד באוניברסיטת תל-אביב, סמינר הקיבוצים, ברושים, האוניברסיטה הפתוחה ושנקר – כי אין כמו חפירות בטרמפים לפני הקפה של הבוקר.

קהילה בשבילי זה שכל פעם שמישהו מגיע לרכבת הוא ישאל בקבוצה אם מישהו יכול לאסוף אותו.

קהילה בשבילי זה שמאז שעברתי ללוד נוספו לי 10 קבוצות ווטסאפ, ספרתי, ועוד מלא אנשים קשר חדשים.

קהילה בשבילי זה שמאז שעברתי ללוד עליתי 5 קילו, כי בכל אירוע חייבים שיהיה משהו לנשנש, ואז ירדתי 5 קילו, כי אין קבוצת תמיכה טובה יותר מקהילה.

קהילה בשבילי זה שכל השכנים בקומה השאילו לי כסאות לערב קהילה, וכשהשכנים ממול מסרו שולחן הם ישר חשבו עלינו והשולחן מצא בית חם בקהילה.

קהילה בשבילי זה שבינתיים הוזמנתי לעשות שבת בגינות שומרון, בגלבוע, בתקוע, באילת, בקריית ארבע, בעמיעוז ובכפר אדומים.

קהילה בשבילי זה שיש כאן 300 איש שאני מרגישה שאני יכולה לפתוח שיחה עם כל אחד מהם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *